<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"ס</h1>
<h2>דף סד:</h2>
ומשכנתא (דף ס"ז) בנכייתא שרי וירא שמים יזהר מזה ומכיוצא בזה אבל משכנתא דסוריא שרי דכתבו הכי במשלם שנין אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף, ודוקא בשדה וכרם אבלא) חצר שנינו (דף ס"ד ע"ש בתוס') המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, ואפילו חצר דלא קיימא לאגרא אם דר בה המלוה צריך להעלות לו שכרב) ודוקא (ע"ש בתוספות) דירת חצר שהיא פרהסי'. [סמ"ק סימן ר"ס]. א) ואם תאמר מאי שנא חצר משד' פירש בפנים משום דחצר פרהסי' טפי ועוד פירש בקונטרס פרק איזהו נשך דשדה וכרם יש בו ספיקא שמא לא יהיה בה פירות אבל בית וחצר ליכא כי האי ספיקא, והקשה רבינו תם דבית וחצר איכא נמי לספוקי שמא יפלו הכתלים או שמא ישרפו, לכך נראה לרבינו תם לפרש דבית וחצר ושדה, כי הדדי נינהו, וכי תימא מאי שנא ממשכנתא בנכייתא דשרי וי"ל דמשכנתא בנכייתא דשרי היינו כשהלווהו על השדה או על הבית דכיון שהם ממושכנים ביד המלוה דמו למכר והוי כמוכר שדהו לפירות לזמן לפחות משויו ולכך שרי בין בשדה בין בבית אבל במתניתא דקתני המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכרנו בפחות מיירי שלא הלוהו כלל על החצר כדמשמע לישנא דמתני' הלכך לא דמיא כלל למכ' ולכך אסור ודכותי' נמי גבי שדה כי האי גוונא כשהלווהו אך לא על השדה אסור למכור פירות שדיהו בפחות משוויה, וחומרא גדולה היא מיהו לטעמא דפי' בפנים דחצר משום פרהסיא אין לחוש, והשתא לפירוש רבינו תם מותר להלוות על הבית ולדור בנכיית' כיון שמושכנת בידו, ולפירוש רש"י אסור ונראה שיש ליזהר להחמיר כדברי רש"י עכ"ל. ש"ע נהגו היתר אף בבית. ב) נראה דהלכה כוותיה דהאי לישנא מדמייתי ליה גבי עובדא, ואם כן אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אסור אם כן לכאורה היה נראה שאסור לאדם שלוה מחבירו להשאיל לו כוסות וקערות אף על פי שאינם עשוים להשכיר, ומיהו מעשים בכל יום שאינם נזהרים מזה לכך נראה דכל טובות הנאה שהיה עושה לו בלא הלואה שריא ואף על גב דאסרו גבי חצר דלא קיימא לאגרא וכו', איכא לאוקומי כגון שלא היה המלוה רגיל אצל הלוה קודם ההלואה ולא היה משאילו קודם הלואה, ומיהו לטעם שפירש בפנים ניחא דחצר ועבד הוי פרהסיא עכ"ל.
<h2>דף סז:</h2>
ומשכנתא (דף ס"ז) בנכייתא שרי וירא שמים יזהר מזה ומכיוצא בזה אבל משכנתא דסוריא שרי דכתבו הכי במשלם שנין אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף, ודוקא בשדה וכרם אבלא) חצר שנינו (דף ס"ד ע"ש בתוס') המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, ואפילו חצר דלא קיימא לאגרא אם דר בה המלוה צריך להעלות לו שכרב) ודוקא (ע"ש בתוספות) דירת חצר שהיא פרהסי'. [סמ"ק סימן ר"ס]. א) ואם תאמר מאי שנא חצר משד' פירש בפנים משום דחצר פרהסי' טפי ועוד פירש בקונטרס פרק איזהו נשך דשדה וכרם יש בו ספיקא שמא לא יהיה בה פירות אבל בית וחצר ליכא כי האי ספיקא, והקשה רבינו תם דבית וחצר איכא נמי לספוקי שמא יפלו הכתלים או שמא ישרפו, לכך נראה לרבינו תם לפרש דבית וחצר ושדה, כי הדדי נינהו, וכי תימא מאי שנא ממשכנתא בנכייתא דשרי וי"ל דמשכנתא בנכייתא דשרי היינו כשהלווהו על השדה או על הבית דכיון שהם ממושכנים ביד המלוה דמו למכר והוי כמוכר שדהו לפירות לזמן לפחות משויו ולכך שרי בין בשדה בין בבית אבל במתניתא דקתני המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכרנו בפחות מיירי שלא הלוהו כלל על החצר כדמשמע לישנא דמתני' הלכך לא דמיא כלל למכ' ולכך אסור ודכותי' נמי גבי שדה כי האי גוונא כשהלווהו אך לא על השדה אסור למכור פירות שדיהו בפחות משוויה, וחומרא גדולה היא מיהו לטעמא דפי' בפנים דחצר משום פרהסיא אין לחוש, והשתא לפירוש רבינו תם מותר להלוות על הבית ולדור בנכיית' כיון שמושכנת בידו, ולפירוש רש"י אסור ונראה שיש ליזהר להחמיר כדברי רש"י עכ"ל. ש"ע נהגו היתר אף בבית. ב) נראה דהלכה כוותיה דהאי לישנא מדמייתי ליה גבי עובדא, ואם כן אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אסור אם כן לכאורה היה נראה שאסור לאדם שלוה מחבירו להשאיל לו כוסות וקערות אף על פי שאינם עשוים להשכיר, ומיהו מעשים בכל יום שאינם נזהרים מזה לכך נראה דכל טובות הנאה שהיה עושה לו בלא הלואה שריא ואף על גב דאסרו גבי חצר דלא קיימא לאגרא וכו', איכא לאוקומי כגון שלא היה המלוה רגיל אצל הלוה קודם ההלואה ולא היה משאילו קודם הלואה, ומיהו לטעם שפירש בפנים ניחא דחצר ועבד הוי פרהסיא עכ"ל.
<h2>דף סט:</h2>
וכן מותר להשכי' כלים אפילו בשומת אחריות (פי' ששם אותם שאם ישברו ישלם לו כך וכך משום דידיע פחתייהוא) (ש"ע י"א דוקא כלים דאפי' מה שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל השכר כגון כלי נחושת וכיוצא אבל לא כלי כסף וכלי זהב). [סמ"ק סימן ר"ס]. א) כדאמרינן מרא הדרא בעינא וידיע פחתה ובחדא מינייהו סגי בהדרה בעינה, או דידיע פחתה.
<h2>דף ע.</h2>
ומותר להשכיר (דף ע' ע"ש בתו' תמצא דין העיסקא) סיר של נחשת ונוטל גם פחת המשקל משום דמקבל עליו חוסכא דנחשאא) אבל בשביל קבלת זולא אינו מועיל רק בחבית יין. [סמ"ק סימן ר"ס]. א) פירש פחת הנחשת שנשרף באש כי כל כמה דקלי נחשת' בציר דמיה עכ"ל.
<h2>דף עא:</h2>
תניא בתוספתא (דב"מ דף קנ"ב פ"ה וירושלמי דף י') מעות של ישראל המופקדות ביד עכו"ם, מותר להלוותן ברבית, מעות של עכו"ם המופקדות ביד ישראל אסורא) זה הכלל כל שהוא באחריות ישראל אסור, באחריות עכו"ם מותר, ולפי זה ישראל הצריך ללות מעות מישראל חבירו על ידי עכו"ם לא ילוה אלא אם כן יקנה המשכון לעכו"ם בפירושב) והמלוה יש לו לסבור שהלוו' עושה מעשיו בהיתר ואם הלוה יאמר אחרי כן לא עשיתי כדת אין להאמינו, אך ירא שמים יש לו להתרחק מן הדבר עד שידע שהלווה עשה כדת אבל כשפקיד או שוטר או מושל לקח משכון מישראל אז ודאי אינו מקנהו לו ואסור ליקח ממנו רבית, וכשאדם הולך לגור חוץ לעירו ואומר לישראל חברו לפדות משכנותיו אסור לתת לו יותר על הקרן אם לא יאמר בפירוש בכך וכך אני קונה המשכנות ממך (ש"ע ויש אומרים דאפילו ממשכנו אצלו סתמא שרי דודאי מכוין להתירא וכמאן דאמר ליה דמי) ואם נותן לו הקרן לבד אסור למלוה ליקח הרבית מכאן ולהבא אם לא בתורת מקח כאשר אמרנו, וחובות של אשראי צריך שיאמ' לחברו אתה תפטו' העכו"ם בכך וכך מכל וכל, ואני קונה ממך בכך וכך כל מה שאוכל להוציא מהעכו"ם, ומותר לישראל ליתן משכונות לחבירו ישראל ללות לו מן העכו"ם, אבל אינו נעשה לו ערב ללוות מן העכו"ם אלא אם כן קבל עליו העכו"ם שלא יתבע מן הערב תחלה, ומותר לישראל ליקח משכונות של עכו"ם ולומר לחבירו הלוה מעות על משכנות אלו שהם של עכו"ם ואם אמר אחרי כן של ישראל הם אינו נאמן. [סמ"ק סימן ר"ס]. א) ובתוספתא יש ישראל שמינהו עכו"ם אפטרופוס או סנטר על מעותיו מותר להלוותן ברבית, (ש"ע אבל אסור מפני מראית עין מיהו אם הדבר מפורסם לרבים מותר) אבל עכו"ם שמינהו ישראל סנטר על מעותיו אסור זה הכלל כל שהוא ברשות ישראל אסור, ברשות עכו"ם מותר, פירוש באחריות ובפנים גבי מופקדות פירש איפכא ויש לישב שניה' דההי' דמופקדו' ר"ל דהאחריות על הנפקד כי ההיא דפסחים גבי חמץ לא יקבל פקדונות מן עכו"ם ומוקי לה דקבל אחריות עליו ה"נ מיירי שקבל עליו הנפקד אחריות וההיא דסנטר מיירי שהאחריות על המפקיד לכך אזלינן בתר המפקיד ע"כ מהרמנ"ע. ב) ויש מפרשים אפילו בסתם דעתו לכך וכן נהגו היתר אפילו בסתם.
<h2>דף עב:</h2>
ואין פוסקין על הפירו' עד שיצא השער, יצא השער פוסקין ואעפ"י שאין לזה יש לזה, אך כשיש לו (דף ע"ד) פוסק ובלבד שלא יהא מחוסר שלש מלאכות. [סמ"ק סימן ר"ס]. כגון גדיש לח שמחוסר הנחה בשמש כדי שיבש ודישה וזרייה.
